חוק הירושה (התש”כה, 1965) דן בסוגיית הירושה של אדם שהלך לעולמו וזאת בהתאם לדיני ירושה ועיזבון, שעברו לאורך השנים מספר שינויים. בצד החוק נקבעו גם תקנות הירושה, הקובעות את סדרי הדין להליכים שונים ואת ההוראות הביצועיות הכרוכות בהסדרת הירושה.

מבנה חוק הירושה

חוק הירושה מורכב משמונה פרקים:

• פרק ראשון (סעיפים 1-9) – מכיל את הוראותיו הכלליות של החוק, העוסקות בשאלה מהי הירושה, זהותם של היורשים לפי החוק, כשרותם לרשת את המנוח ופסלות הירושה שלהם.
• פרק שני (סעיפים 10-17) – מסדיר את סוגיית הירושה לפי דין, הקובעת את היורשים על פי דין, חליפיו של היורש, זכאות בן/ בת הזוג לרשת את המנוח/ה, יורשים פסולים ויורשים שהסתלקו ואת זכות הירושה מצד המדינה.
• פרק שלישי (סעיפים 18-55) – סעיפי הפרק דנים בירושה על פי צוואה, הגדרת צורות הצוואה המקובלות ורכיבי היסוד שלה, צו קיום צוואה, הוראות צוואה, יורש במקום יורש/ יורש אחר יורש, יורשים על תנאי או שלא נקבע חלקם בירושה, הגדרתה של מנה ומעין צוואה.
• פרק רביעי (סעיפים 56-64) – פרק זה מסדיר סוגייה הקרויה “מזונות מן העזבון”: מצב שבו שארי המנוח זכאים למזונות מעיזבונו. סעיפי הפרק מגדירים מהי בקשה לקביעת מזונות אלה, באיזה אופן יסופקו לשארים וכיצד נקבע סדר החלוקה לכך בין כל הזכאים.
• פרק חמישי (סעיפים 65א’-76) – קובעים את עבודתו של הרשם לענייני ירושה, הצהרה על זכויות יורשים לפי דין, מתן צו ירושה או צו קיום צוואה, התזמון שבו מחלוקת בירושה תעבור לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, תוכן צו הירושה, קיום מרשם ארצי של צווי ירושה וצווי קיום צוואה, הגנת רוכש לנכס מהעיזבון בתום לב והחובה ליתן צוואה לרשם לענייני ירושה לאחר פטירת המוריש.
• פרק שישי (סעיפים 77-134) – דן בסוגיות לגבי עיזבון המנוח וחלוקתו המדויקת, כמו למשל מינוי מנהל עיזבון זמני או קבוע, סמכויותיו ותפקידיו המיוחדים, הוראות לעניין חלוקת העיזבון מצד מנהל העיזבון או היורשים עצמם, שמירת העיזבון, הוראות ליורשים על פי דין, אחריות היורשים לחובות העיזבון, חלוקת נטל החובות ביניהם וסילוקם.
• פרק שביעי (סעיפים 135-144) – הפרק מתייחס למקרה של מוריש/ה שאינם תושבי ישראל אך הותירו אחריהם נכסים. הוראותיו של הפרק מסדירות את אופן עריכת הצוואה בחו”ל על פי דין זר וקובעות כיצד יתייחס אליה החוק הישראלי בראיית הדין הזר.
• פרק שמיני (סעיפים 145-161) – מקרים מיוחדים בחוק הירושה, כמו למשל קיומו של יורש אחד ויחיד, קביעת בית המשפט המוסמך לענייני ירושה, שיפוט בתי הדין הדתיים לעניין זה, תכולת תקנות הירושה, אפוטרופסות לעניין ירושה ותחילת תוקף החוק מיום פרסומו.

סעיפים עיקריים בחוק הירושה

חוק הירושה כאמור, מכיל מאות סעיפים שהבנתם הכרחית לצורך מיצוי הליך הירושה התקין. הנה כמה מהסעיפים המרכזיים המופיעים בחוק, שנקשרים על פי רוב לסוגיות מיוחדות הדורשות בהכרעה שיפוטית או שקיימת חשיבות מיוחדת להבנתם מבעוד מועד:

סעיף 3 לחוק

סעיף זה מגדיר את זהותם של אנשים הכשרים לרשת אדם לאחר מותו:

• כל אדם שהיה עודנו בחיים בעת מותו של המוריש
• כל אדם שנולד בתוך 300 ימים לאחר מותו של המוריש
• במקרה של ילדי המנוח, סעיף זה מבהיר כי “ילד” מהווה את ילדו של המוריש הן בנישואיו להורה השני והן במקרה שלא היה נשוי להורה השני.

סעיף 5 לחוק

סעיף זה מבהיר מיהם בני האדם המוגדרים כפסולים מלהיות יורשים:

• מי שהורשעו בגרימת מותו של המוריש במתכוון או שניסו לגרום למותו
• מי שהורשעו בהשמדה או העלמת צוואתו האחרונה של המוריש, או שהורשעו בזיופה או לחילופין תבעו לפי צוואה מזויפת.
• במקרה של הרשעה על ניסיון לגרום למות המוריש אך המוריש נותר בחיים ומחל על כך בעשיית צוואה לטובתו או בכתב, יוכל בכל זאת לשמש כיורש כשיר.

סעיף 8 לחוק

סעיף זה מתייחס למקרה של ירושה עתידית, לפיו כל ירושה או ויתור על ירושה שהתרחשו בחייו של האדם בטלים, אלא אם הדבר נעשה בצוואה כדין.

אמנם כל אדם חופשי לקבוע את צוואתו כראות עיניו, לשנות או לבטל אותה, אך סעיף 8א’ עוסק גם בהוראותיה של עריכת צוואה הדדית ומתיר לבני זוג לצוות מתוך הסתמכות על בני זוגם וצוואותיהם.

סעיף 14 לחוק

הסעיף תוקן עוד בשנת 1985 וקובע חריג לייצוג קרוביו של המוריש במקרה שמתו לפניו. חריג זה מבהיר כי הוראות החוק אינן חלות כאשר מוריש מניח בן זוג, הורים או הורי הורים.

מדובר בסעיף מורכב ואף בעייתי מבחינה משפטית, שכן ישנם מקרים בהם מנוח הותיר אחריו בן זוג, הורה ואח, אולם על פי סדר הירושה בן הזוג נוטל את מחצית העיזבון, ההורה יורש את המחצית שנותרה והאח זוכה לחלוקה בהתאם לעקרונות הכלליים בחוק וחולק בעיזבון שווה בשווה עם מחציתו של ההורה.

ומה במקרה שלמנוח היו שתי בנות ואחת מהן נפטרה אך הספיקה להעמיד צאצאים? במקרה כזה, חל מצב שבו בן הזוג מקבל את מחצית העיזבון, הבת שנותרה בחיים תקבל את המחצית השנייה ואילו נכדי המוריש, כלומר צאצאי הבת הנפטרת אינם זכאים לדבר. כמו כן, כאשר יש שני אחים מאב או אם בלבד קיים שוני בהיקף הירושה של כל אחד מהם.

סעיף 49 לחוק

גם סעיף זה תוקן בשנת 1985 ודן בסוגיה על פיה יורש מת לפני המוריש. כאן המדובר בשני מצבים לגביהם החוק קובע את דרכי ההתמודדות:

המצב הראשון – כאשר המוריש העמיד צוואה ובה נקב בשמו של אחר, חל מצב שנקרא בעולם המשפט “יורש במקום יורש”, שבו הצוואה אכן תמומש אך באופן שבו ימונה יורש חלופי במקום היורש שנפטר.

המצב השני – כאשר המוריש לא נקב בשמו של אחר בצוואתו וכאן תמומש “ברירת המחדל” שבחוק ולפי סדר דין הירושה. כך למשל, אם היורש שנפטר הותיר אחריו ילד, ילדו יהווה את היורש החוקי במקומו. אם לאותו יורש לא היו צאצאים, אזי חלקו בעיזבון ימומש לפי חוק הירושה על פי דין מול יתר היורשים. זהו מצב ייחודי שבו הוראות הצוואה הכתובה של המוריש בטלות ומבוטלות.

מה חשוב לדעת על חוק הירושה?

חוק הירושה זוכה ללא מעט ביקורת מאז חקיקתו. הוא אמנם מספק הנחיות ומענה לכל סוגיה נדרשת, אך הגדרותיו לא תמיד נהירות, מה שגורם לדיונים בבתי המשפט להסתמך בעיקר על פרשנות שיפוטית וליצור מצב של פסיקה לא אחידה מספיק ולתוצאות משתנות מעניין לעניין. הנה כמה מהסוגיות המובהקות יותר שנכללות בחוק:

מי הם היורשים?

המוריש הוא אדם מנוח, שמעניק בלכתו עיזבון ליורשיו על פי צוואה נוטריונית או לפי דין. עקרונית, רק בגיר הנושא בזכויותיו וחובותיו על פי חוק רשאי להיחשב כמוריש בצוואה, אך אם מדובר בפסול דין, עזבונו יחולק לפי הוראות החוק.

היורשים הם בני אדם או תאגיד, לרבות מי שטרם נולדו כל עוד לא חלפו 300 ימים ממועד הפטירה וכן מצבים של יורש במקום יורש או יורש אחר יורש. קיים גם מקרה של יורש על תנאי, כלומר שזכאותו לירושה תמומש כל עוד מתקיים תנאי או פוסק מלהתקיים תנאי לגביו. הפסולים לרשת הם מי שהורשעו בהתאם להוראות סעיף 5.

על העיזבון וחלוקתו

העיזבון הוא כלל הנכסים, החובות והזכויות שהמנוח הותיר אחריו, אך לא כולם יכללו בעזבונו המלא. מעבר לכך, ישנו הבדל בין עיזבון לירושה – משמע שהירושה היא זכות אותה המוריש קובע בעוד שעיזבון מהווה את מכלול הנכסים שנצמדים לאותה הזכות, כמו למשל זכויות קניין רוחני, מניות ועוד.

חלוקת העיזבון המדויקת תבוצע בעת מינוי מנהל עיזבון זמני או קבוע. תפקידו של מנהל העיזבון הזמני הוא לשמור על נכסי העיזבון עד לחלוקתם, לפני שניתן צו ירושה או צו קיום צוואה. מנהל עיזבון קבוע לעומת זאת, מתפקד ככונס נכסי העיזבון השומר על ערכם ומוציא לפועל את חלוקתם בהתאם לסדר שנקבע או בכפוף להוראת בית המשפט.

צו ירושה

צו הירושה קובע את “ברירת המחדל” בחוק, כלומר חלוקת הנכסים לפי חוק הירושה וככל שלא קיימת צוואה. החלוקה תתרחש לפי סדר החלוקה לפי דין שקבוע בחוק: ראשונים הם בן/ בת זוג המוריש ולאחר מכן ילדיו וצאצאיהם, לאחר מכן הוריו וצאצאיהם, הורי הורים וצאצאיהם. כדי לרשת לפי דין, יש להגיש בקשה לצו ירושה מרשם הירושות.

עסקאות אסורות בירושה

כל עסקה שבוצעה בנכסיו של המוריש טרם חלוקת העיזבון, מהווה עסקה פסולה ובניגוד לחוק הירושה. עסקאות אסורות נוספות עשויות להיחשב כויתור על ירושה או הסכם לגביה כל עוד הדבר נעשה בחיי המוריש וכן מתנה שניתנה לאדם באופן עקרוני מתוך כוונה להעבירה אליו לאחר המוות. כדי להתגבר על מצבים אלה, יש לעגן את מתן הנכסים אך ורק באמצעות צוואה.

חוק ירושה ללא צוואה :איך מתבצעת חלוקת ירושה?

כאמור, בהעדר צוואה תיקבע הירושה על פי סדר החלוקה שמצוי בחוק. במקרה שלמנוח לא היו בן/ בת זוג, עזבונו יועבר באופן אוטומטי לילדיו וצאצאיהם. אם לא הותיר אחריו ילדים והוריו בחיים, העיזבון יועבר אליהם וכן הלאה.

לסיכום:

חוק הירושה קובע את ההוראות והכללים לטיפול, חלוקה ומימוש של עיזבונותיהם של מי שהלכו לעולמם, לרבות הסדרת סוגיות ייחודיות כמו נפטרים החיים בחו”ל שהותירו נכסים בישראל, התנגדות לצוואה, פסולים לרשת, יורש במקום יורש ועוד. דיני הירושה נחשבים למורכבים למדי וכרוכים בהתנהלות משפטית קפדנית, כל עוד צפות על פני השטח סוגיות מורכבות הדורשות בהכרעה מיוחדת.